נגידנו

נגידנו פישר קיבל ציונים טובים בעולם הכלכלי העולמי.

אצלנו הוא זוכה לביקורות מרוב הפרשנים הכלכליים ואנשי האוצר. את הפער בין זה לזה ניתן להסביר במשפט המוכר 'אין נביא בעירו'  אלא שזו תיהיה החטאה של העיקר, ויאפשר לצמרת הכלכלית שלנו להמשיך למלמל את המנטרות הכלכליות הניאו-ליברליות המנותקות מהמציאות.

פישר קיבל את פרסומו הפעם גם בזכות מאבקו נגד התחזקותו של השקל. במדיניות הנוגדת את כל התיאוריות אותן הוביל לאורך השנים כולל במדינת ישראל, הוא מוביל את בנק ישראל בשנים האחרונות למהלך מתמשך של קניית דולרים, ולמעורבות אקטיבית בייצוב שער השקל.

כדי להבין את המהפך בעמדותיו כדאי להיזכר שכמתנת כניסה לתפקיד הנגיד, [בקדנציה הראשונה] ביטל נתניהו לכבודו את 'רצועת האלכסון' – מנגנון שחייב את בנק ישראל להתערב במסחר המטבע במקרה של שינויים קיצוניים בשער השקל. מנגנון זה היה רקע למאבקים פוליטים חריפים, אם בין סילבן שלום כשר אוצר לבין קליין כנגיד, ואם בין מרידור כשר אוצר לבין פרנקל כנגיד. פרנקל בעת כהונתו – בעצה אחת עם נתניהו – הפך את מנגנון הויסות לחסר משמעות בפועל והביא להתפטרותו של מרידור.

לרבים מדי בחברה הישראלית סוגיות אלו נראות רחוקות וחסרות משמעות עבורם. אלא שבכך  הם מקבלים את הדין מבית מדרשם של כלכלנים דוגמטיים השואפים להשאיר את הדיון הכלכלי מחוץ להישג ידו של הציבור. במקרה זה ניתן להבין את המשמעות העמוקה של סוגיה זו עבור כל אזרח בישראל, דווקא דרך מאבק שנוהל על ידי שרגא ברוש, יו"ר התאחדות התעשיינים, עופר עיני, יו"ר ההסתדרות ואלי ישי כשזה היה שר התמ"ת. עם תחילתו של תהליך התחזקותו של השקל, הזדעקו התעשיינים, וברוש בראשם, כדי לעצור תהליך זה ההופך את היצוא מישראל ללא כדאי. עיני, כנציג העובדים הצטרף לדרישה כשהוא מייצג את החשש מצמצום וסגירת מפעלים ואבטלה. ישי התגייס בגרירת רגליים כשהוא מייצג את התעשייה. והנה, למרות שהנושא הוא קריטי עבור המשק הישראלי, ולכן לכלל האזרחים, יוזמה זו לא זכתה כמעט להד ציבורי, וזאת למרות המהפכנות שנשאה בחובה.

הרעיון שהציעו היה אימוץ של רעיון פשוט שהציע הכלכלן ג'יימס טוֹבין, שזכה בפרס נובל לכלכלה עוד בשנות השבעים: מס על עיסקאות קצרות טווח, שמטיבן הן ספקולטיביות, כדי להקטין את כדאיותן, ולמנוע את הסיכון הקבוע שהן מגלמות ליציבותו של המשק, ועבור היצואנים בפרט והיצרנים בכלל.

רעיון זה, שזכה מאז המשבר לתומכים גדולים כמו בראון באנגליה וסרקוזי בצרפת,  ולאחרונה התבטאויות זהירות של בנק ישראל מצביעות על כך שהם תומכים ביוזמה זו גם כן. רעיון זה אומץ על ידי עיני וברוש שסחפו את ישי למהלך פוליטי לקידום חקיקה כזו.

זו נתקלה בחומה בצורה של הצמרת הכלכלית בארץ, שהמחשבה על מעורבות של המדינה בויסות השוק, היה בלתי מתקבל על הדעת עבורה. מצד שני הבעיה – למרות אמונותיהם של חכמי הכלכלה – לא נפתרה. אי-יציבות שער השקל מול המטבעות המובילים עדיין מאיים על כל מגזר היצוא בישראל.

פישר, שלכבודו ביטלו את המכשיר שפותח בראשית שנות התשעים, אותה רצועת אלכסון, עמד מול בעיה אקוטית שתובעת תגובה. המכשיר הכלכלי לא עמד לרשותו אבל עמד מוניטין שאפשר לו לעשות את ההפך מעצת הצמרת הכלכלית בישראל.

ההערכה אליה זוכה פישר בזכות חריגתו מהדוגמה הכלכלית בישראל, יכולה לעזור לאותם יועצים לחשוב מחדש על אותן אמיתות מוחלטות אותן הן משננים שוב ושוב.

פורסם בקטגוריה כלכלה ופוליטיקה, כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.