מי קובע על העובדים

אחת הסוגיות המעסיקות כל הורה ומחנך הוא האם 'הם קובעים על הילדים?'[ בלשונם של הילדים].

לילדים ברור לעיתים ששום מבוגר לא זכאי להחליט בשבילם ואילו אנו המבוגרים לעיתים בטוחים שלא רק שזו אחריותנו אלא אף חובתנו במסגרת הדאגה לשלומם של הילדים עליהם אנחנו אחראים.

בשבוע האחרון אנחנו שומעים את הטענה הזו כשהיא נשמעת מפיהם של איציק פרי נציג העובדים הסוציאלים כלפי שולחיו, העובדים [העובדות], והיום נשמעה טענה זו עוד פעם מפיהם של נציגי ההסתדרות כלפי יו'ר ועד חיפה כימקלים שהחליט שהוא אינו מאמין בהם יותר כמייצגים את ענייניו.

העובדים הסוציאלים שהכריעו אך אתמול שאינם מקבלים את ההסכם שגובש על ידי יור האיגוד פרי, עיני והאוצר, נתקלו בתגובה מעניינת מצד פרי. נציגם. זה מצד אחד טען שהוא אינו רואה בכך הבעת חוסר אמון מצד שני טען יחד עם ההסתדרות והאוצר שהעובדים דחו הסכם טוב והם אינם מבינים את שטוב עבורם. לדעתו הם היו צריכים לתת לו לקבוע עבורם, למעשה עצם המצב  בו מזכירות האיגוד, אינה מקבל את דעתו באופן אוטומטי, הוא מצב לא סביר.

עיני ודוברי ההסתדרות בכלל לא הבינו מה פתאום העובדים מתערבים להם בעניינים ומדוע  דעתם מכרעת בנושא תנאי העבודה שלהם.

הודעת ועד עובדי חיפה כימקלים בחיפה על מעבר לארגון 'כוח לעובדים' משום שלטענתם ההסתדרות לא גיבתה את דרישותיהם, הציבה אתגר גדול בפני ההסתדרות. הם הפסידו חברים המאמינים שההסתדרות רוצה לקדם את ענייניהם.

כאמור בעצם המחלוקת אין עניין גדול, זו מטבע הדברים יכולה להיווצר בארגון גדול כמו ההסתדרות  לבין חלקיו. אלא שבמקום תשובה עניינית וניהול ויכוח ענייני עם הטענות של העובדים, ההסתדרות עוד פעם מגיבה כאילו העובדים מתערבים בעניין לא להם. 'הילדים המתערבים בענייני הגדולים' האמורים לסדר את הדברים ביניהם.

מדובר על מפעל רווחי ומכניס, שהכנסתו מבוססת על משאבי טבע של מדינת ישראל המעובדים בעבודה קשה על ידי עובדים. אלא שלדעת מנהלי המפעל ולדעת ההסתדרות הם העובדים, לא אמורים להיות מעורבים ממש בקביעת התנאים שלהם. יותר מכך הכירסום בכוחם ובמעמדם והעברת חלק גדל והולך של ההעסקה לחברות כוח אדם גם הוא אינו עניינם של העובדים. אם ההסתדרות ובעלי המפעל היו על סף חתימת הסכם מה להם להתערב ולהפריע?

כמעט ונאמר להם: 'שבו וחכו בשקט עד שנחליט מה הכרענו בעניינכם'.

במקום תשובה עניינית ליור הועד הם מבטלים את דעתו. במקום להתמודד על אמונם של העובדים הם מנסים להשחיר את הנציגים החדשים שאלו חברו אליהם.

מסתמן קו שינוי חיובי ומאוד מעניין.

עובדים שאינם מוכנים יותר לשבת ולחכות שיחליטו בשבילם, שהגדולים יסדרו את עניינם בלי שהם עצמם לוקחים בכך חלק פעיל.

עיני וההסתדרות לא בהכרח יאהבו את דפוס העניינים הזה. הם רגילים שהועדים הגדולים הם בעלי עניין, ועם השאר אפשר לסגור עניין, כלומר מעל לראשיהם. אבל עכשיו כל פועל יצור או עובדת סוציאלית רוצים להיות מעורבים ולקבוע את גורלם. וזה שינוי.

נראה שעם אהבה גדולה או בלעדיה המשק הישראלי צריך להתחיל להתרגל.

להתרגל לכך שצריך להקשיב לעובדים עצמם ולא ניתן יותר להתעלם מהם.

פורסם בקטגוריה כלכלה ופוליטיקה, תרבות וחברה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.