עובדי הרכבת

בכל שלל המילים והכותרות ומלחמת התקשורת סביב מאבקם של עובדי הרכבת מצטירות שתי תמונות הפוכות.

מכאן הנהלת החברה והנהלת משרד התחבורה הטוענים בתוקף שכל עניינם הוא בסידורי בטיחות משופרים, אותם לא ניתן להשיג עם העובדים הנוכחיים, בגלל סיבות שונות. אלו על פי ההנהלה אינם מוכנים לעשות את הנדרש כדי להעלות את רף הבטיחות ברכבת.

הנהלת הרכבת ומשרד התחבורה לא הבהירה האם הבעיה היא פרסונלית בעובדים עצמם, או במבנה העסקה שלהם, והיותם מוגנים בחוזה עבודה קיבוצי.

מנגד טוענים העובדים שכל המסע הנוכחי נועד רק כדי לפרק את כוחם ואת העבודה המאורגנת ברכבת המאפשרת להם להיות מוגנים בחוזה עבודה קיבוצי.

לכאורה שתי גירסאות סותרות שכמעט אין דרך לברר מי מהן היא הנכונה, אלא רק לבחור למי מאמינים, לעובדים או למנהלים. לכאורה יש כאן רק ברירה של אמונה, למתבונן מבחוץ קשה להכריע, בתוך שלל הפרטים.

אלא שרק לכאורה.

מכיוון שמדובר על הביצה הישראלית וכל הדמויות מוכרות ומעשיהן מוכרים וידועים, ניתן על פי מעשיהן בעבר להבין לאן פניהן מיועדות.

אחד מהאנשים המרכזיים בפרשה נהיה מרכזי עוד לפני שנכנס לעובי הקורה.

אורי יוגב לשעבר ראש אגף התקציבים, ויועץ כלכלי מיוחד לנתניהו בממשלה הנוכחית. מצא סידור עבודה ראוי. אלא שמעבר לתופעה בה בכירי משרד האוצר מוצאים לעצמם סידור עבודה, יש כאן משהו חשוב בהרבה.

יוגב בסיום הקדנציה שלו באגף התקציבים נתן ריאיון כנה, ובו הצהיר קבל עם ועדה:

"הצלחנו לנצל את המיתון כדי לפרק את העבודה המאורגנת בישראל"

אם כך מתברר שניתן להשאיר את המבוכה בקשר לכוונות המהלך המתוכנן למקרים אחרים. אורי יוגב היו'ר המיועד הצהיר על עצמו כמי שמנצל כל הזדמנות כדי לפרק את העבודה המאורגנת. מינויו ליור דירקטריון הרכבת אינו שייך להבנתו המעמיקה בשאלות בטיחות בכלל וברכבות בפרט. גם לא משום אהבתו לרכבות חשמליות, ואפילו לא על שום קשריו במסדרונות השילטון, הוא קיבל את המינוי ככל הנראה על שום דבוקותו במטרה, פירוק העבודה המאורגנת בישראל.

מה שלא הצליח לעשות בתור ראש אגף התקציבים יבוא עכשיו וישלים את המלאכה.

עובדי הרכבת שניתן להכפישם ולהאשימם בכל מיני האשמות, אינם טפשים. הם מבינים מי עומד מולם.

הפרטת רכבת התבררה בכל מקום בעולם כטעות קולוסאלית ובבריטניה שם זה היה חלק מסדר יום של הממשלה השמרנית, התדרדר שירות הרכבות למקום האחרון באירופה, מבחינת דיוק ומספר תאונות.

המצב התדרדר עד כדי כך שהממשלה הייתה חייבת להשקיע הון עתק כדי להלאים מחדש את השירות, ולהשקיע כדי לשקם את התשתיות שהתדרדרו תחת משטר מיקדום הרווחים של החברות הפרטיות. [שעשו קופה יפה מכל הסיפור בלי קשר לכשלונן בניהול מערכת רכבות לאומית]

מן הבלבול יצאנו אנחנו יודעים על מה המאבק, לא על בטיחות לא יעילות אלא על זכותם של עובדים בישראל של 2011 להיות מועסקים בחוזי עבודה קיבוציים.

אבל עדיין נותרו כמה שאלות פתוחות:

מדוע הכריז אורי יוגב מלחמה על העבודה המאורגנת בישראל?

מי מרוויח מעובדים לא מאורגנים? ומדוע יוגב מחוייב לו?

שאלות אחרות קשורות למדיניות משרד התחבורה.

מדוע חיים כץ פטרונם של עובדי התעשיה האוירית המגן בצדק וביעילות על זכויותיהם ועל ההסכמים הקיבוציים שלהם, החליט במקרה זה למנות את יוגב כדי שיפרק את העבודה המאורגנת ברכבת.

האם זה משום שעובדי הרכבת אינם חלק מבסיס כוחות האוטומטי של כץ במרכז הליכוד?

האם מתברר שהגנתו של כץ על זכויות העובדים היא רק בגלל הברית הפוליטית שלו איתם, ובמקומות אחרים הוא שמח לפרק את העבודה המאורגנת?

נראה שלציניות אין גבול, וכדי לנשל עוד כמה אלפי עובדים מתנאי העסקה הוגנים, שווה לעשות הכל.

חשוב לפחות שמעבר לכל המילים והכותרות נדע מי ומה לפנינו.

פורסם בקטגוריה כלכלה ופוליטיקה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.