מדיניות חוץ וביטחון לקראת בחירות 2006

כל דיון במדיניות החוץ והביטחון של מדינת ישראל בשנים הקרובות, מתחיל בשני התהליכים הדרמטים של השנה האחרונה. ההתנתקות, וניצחון החמאס.

ההתנתקות והכיוון הפוליטי שהוביל שרון היוו את המהפך הגדול ביותר במדיניות של ישראל כלפי הפלשתינאים. מדיניות זו כוונה לניתוק הקשר בין התהליכים בתוך ההנהגה הפלשתינית לבין הצעדים המדיניים והכלכליים שישראל נוקטת. השלמת תמונת ההתנתקות לכן היא גדר ההפרדה.

מן הצד השני המדיניות שהוביל עראפת דרדרה את המצב הכלכלי ברשות לכדי רעב ומצוקה קיומית. מצוקה שעל בסיסה עלה מעמד עשירים חדש, השואב את רווחיו מניהול כספי הרשות, וגזילתם מידי הציבור לחשבונות בנק פרטיים בחו’ל. מציאות כזו שלוותה במיתון מתמשך במשק הישראלי, אליו מחובר המשק הפלשתינאי לחלוטין,  התייצבה מול פלשתינאים רבים כמחסום בלתי עביר בדרך לביסוס חיים ראויים בשטחי רצועת עזה והגדה המערבית.

מצוקה כלכלית מתגברת, המתגבשת לכלל יאוש מסיכוי למימוש ההבטחות הנושנות לפיתוח כלכלי בר קיימא, גובתה על ידי פרעות מתמשכות של מתנחלים, שכללו פגיעות חוזרות הן ברכוש והן בגופם של הפלשתינאים, לא פלא שהתגבשה לכלל תמיכה גורפת בחמאס המשתית את האידיאולוגיה שלו על יאוש זה.

הפוליטיקה של ההתנתקות נראית כרגע הערוץ היחידי בו יוכל פוליטיקאי ישראלי לבחור, וזאת בלי קשר לרטוריקה כזו או אחרת בה ישתמש. ההבדל בין המדיניות של המפלגות כלפי הרשות לא תהיה בצעדים המהותיים הנראים לעין אלא בכותרות אותן יספקו לעיתונים, ומהלכים שיותר רחוקים מעין הציבור.

שני ענינים מהותיים מפלגים את הפוליטיקה הישראלית ביחס לרשות הפלשתינית בעשור האחרון וגם כעת:

אופי המשטר הכלכלי המתעצב בין שתי הישויות הכלכליות.

איזו הנהגה מעודדים בצד השני.

משתמע מההבחנות שנעשו קודם שלא רק שאין הפרדה בין שתי השאלות אלא ההיפך, הן אחוזות האחת בשניה. משטר של מיתון כלכלי בישראל, בהכרח משפיע על המשק הפלשתינאי, ומנחיתו למטה. בין ‘המזרח התיכון החדש’ של פרס ל’תוכנית ז’נבה’ של בילין צמחה כלכלה מושחתת ומנוונת, שרק תרמה להקצנה של הפוליטיקה הניזונה מהייאוש.

משטר כלכלי של צמיחה וחלוקת פירות הצמיחה בצורה מאוזנת, בצד הישראלי, הוא הדרך היחידה להגיע לתהליך כזה גם בצד הפלשתינאי של הגבול. בלי מדיניות כזו הרי שהתהליכים הכלכליים חברתיים, שהזינו את עליית החמאס, ושמו לעל את התנופה שיכלה להיווצר עם ההתנתקות, יחריפו וילכו.

מדיניות של צמיחה המחלקת את פירותיה לכלל שכבות האוכלוסייה לא יכולה להיות מובלת על ידי מדינה בה שורר משטר כלכלי הפוך. רק מדיניות כלכלית כמו הזו המוצעת על ידי מפלגת העבודה, המכוונת לשני צידי גדר ההפרדה, יכולה לשנות את הכיוון הפוליטי המסתמן ברשות. רק מדיניות זו יכולה לתת בסיס בידי הכוחות המתונים ברשות השואפים גם הם למדיניות של פיתוח כלכלי רחב.

מדיניות כזו המשולבת במאבק חד משמעי בטרוריסטים מבית ומחוץ, אלו מקרב המתנחלים ואלו של החמאס, יכולה להביא לשינוי בתוך הרשות. אחיזה רק באחד משני ערוצי הפעולה, יעקר את הפעולה הפוליטית מבסיסה או יחשוף את מטרתה האמיתית- המשך מצב העוני והמלחמה על שני צידי הגדר.

 

This entry was posted in כללי, פוליטיקה. Bookmark the permalink.