‘אם תרצו’ והמנקות באוניברסיטה

פורסם במעריב

בחודש האחרון התנהלו שני מאבקים סביב אוניברסיטת בן גוריון: אחד הגיע לכל הכותרות, ושני לא פחות חשוב, עדיין לא זכה למקומו הראוי.

על המסע נגד האוניברסיטאות בכלל ואוניברסיטת בן-גוריון בפרט נכתב כבר הרבה. מה לא נטען נגד האוניברסיטה ומוריה? אלא שבאותו זמן שמאבק רווי כותרות זה התנהל, הוא הסתיר עוול מתמשך ומקומם אותו מובילה הנהלת האוניברסיטה לאורך שנים. חשיפתו אינה תורמת ליוקרתו הפוליטית של ארגון כזה או אחר ואינה תורמת למאבק על סדר יום מדיני, אבל לכשעצמו הוא חלק מחיינו, ומעצב את המציאות בתוכה אנו חיים לא פחות.

בשנים האחרונות נאלצו עובדות הניקיון באוניברסיטה לעבוד בשעות הבוקר הראשונות בלי מזגן. המנהלים החליטו שעבודתן והרגשתן אינן חשובות כמו אלו של שאר האנשים. כדי לחסוך, החליטו לא להפעיל את המיזוג בשעות הבוקר בהן הן מגיעות כדי לנקות אחרי הסטודנטים והפרופסורים, לפני שאלו יגיעו לעמל יומם.

מעטים יתווכחו על הצורך במזגן באוניברסיטת באר-שבע או בכלל באוניברסיטה. השאלה היא איך מנהלים מערכת כזו בה יש סוגים שונים של בני אדם. אלו שהחום מפריע להם, כשהם יושבים וכותבים, ואלו שהחום אינו אמור להפריע להן, כשהן מנקות את הלכלוך שמייצרים הראשונים.

אלו ואלו מסתובבים באותו בניין פוגשים ומתעלמים האחד מהשני. התעלמות שאפשרה למערכת לחסוך על גבן של אותן עובדות, שצרכיהן שונים משל שאר האנשים. כנראה.

עובדות אלו לא נתפסות בעיני מנהלי האוניברסיטה כעובדות מן המניין.

נקודה זו חושפת בעיה רחבה יותר, של עובדים בארגונים שונים – ציבוריים ופרטיים – שאינם מועסקים ומוכרים כעובדים של הארגון, אלא מועסקים דרך חברות כוח אדם וחברות קבלן שונות. הבעיה ידועה ומוכרת, ומקיפה מאות אלפי עובדים. ההסתדרות, בזמנו נאבקה להעביר חוק שיגביל את ההעסקה דרך חברות כוח האדם לתשעה חודשים, שאחריהן מחוייב יהיה הארגון לקלוט את העובד כעובד מן המניין.

את הדרך לעקוף חוק זה סלל משרד האוצר של מדינת ישראל, מחוקקת החוק. ‘פטרו את העובדים אחרי תשעה חודשים’, זו ההנחיה של החשב הכללי. כשהוא מנחה את משרדי הממשלה כיצד לעקוף את חוקי המדינה. מצב אבסורדי זה מתקיים עד היום.

הוא מאפשר להמשיך להעסיק עובדים דרך חברות כוח אדם בלי לתת להם זכויות. עובדים מכל הסוגים ובכל הדרגות.

מצבם של העובדים בחברות הקבלן גרוע אף יותר, כי החוק ממילא לא חל עליהם ואין צורך לעשות שום דבר כדי להמשיך לנצל אותם. ממקום חסר מוצא זה נראה שקל לחסוך על גבן של עובדות הניקיון ולקבוע שהמזגנים לא יופעלו בזמן שרק הן בביניין.

אלא שדווקא הן ראו את שעליהן לעשות, כדי לעמוד על זכויותיהן, גם בתחום תנאי העבודה.

מאבקן של עובדות אלו הסתיים השבוע בהצלחה. מעתה גם עבודתן נחשבת ובקיץ הבאר-שבעי, הן יוכלו לעבוד עם מזגן.

מעבר לעניין המזגן לימדו אותנו עובדות אלו על עוד מקומות בהן ניתן למצוא אפליה וחוסר צדק, וגם על הדרך הנכונה להיאבק בהם: חברות, שותפות והתארגנות משותפת, עמידה בראש מורם מול העוול ועושיו, ותביעה של הדברים בזכות ולא בחסד.

המאבק של אם תרצו נגד האוניברסיטאות יתפוגג כאבק הקיץ, בלי להשאיר סימן. אנשי ‘אם תרצו’ שכחו שהרצל, שאת שמו הם מבקשים לשאת, הציע למדינת ישראל את דגל שבעת הכוכבים, כדי לסמל את שבע שעות העבודה שיהיו המקסימום במדינה המתוקנת שתקום. איך הוא אמר? ‘אם תרצו אין זו אגדה’.

לעומתם מאבקן של העובדות, שחשף בעיה מהותית בחברה הישראלית, לא הסתיים ואינו תלוי בהקצבה של כומר כזה או אחר מארה”ב. הישגיהן של העובדות יישארו איתן בדרך להשגת תנאי עבודה והעסקה הוגנים.

ויותר מכך, הן סללו דרך שרבים יוכלו ללכת בה.

This entry was posted in כלכלה ופוליטיקה, תרבות וחברה. Bookmark the permalink.