החוב הלאומי בארגנטינה והנסיעה ברכבת

בנסיעתי האחרונה ברכבת התגלגל לידי כרגיל פיסת עיתון שהשאיר נוסע קודם. זה היה מוסף תיירות של אחד העיתונים [מסלול] שהתאפיין בדביליות גבוהה מהסף הרגיל, ולא הצליח להשרות עלי את אותה תחושת שעמום נינוחה המתאימה לנסיעה ברכבת. מתוך חיפוש עיקש אחרי תחושה זו המשכתי לדפדף כדי לחפש ידיעה אחת, חסרת חשיבות, שתמשוך אותי לקרוא אותה כך שאוכל לשקוע באותה נירוונה מיוחלת.

אלא שאז ראיתי בתחתית העמוד ידיעה על מוזיאון חדש בבואנוס איירס,ארגנטינה,  ‘מוזיאון החוב הלאומי’.

המוזיאון כשמו כן הוא, עוסק כולו בנושא החוב הלאומי הארגנטיני ובכלל בנושא החובות הלאומיים. כיצד הם נוצרו מי יצר אותם, מי מרוויח מהם ומי מפסיד דרכם את חירותו. הוא עוסק הן בהיסטוריה הקרובה והרחוקה הארגנטינאית והן בהיסטוריה הכללית, של מושג זה.

מעבד הידיעה מתוך הידיעה של סוכנויות הידיעות לא ממש הבין על מה מדובר אבל העביר את עיקרי העניין.

הפרוייקט מיועד בעיקר לילדים ולנוער אם כי הוא פונה כנראה בחלקיו גם למבוגרים. 

הידיעה הזו גמרה סופית את שאיפתי הראשונה לנסיעה רגועה. הרעיון נראה לי כל כך נכון, ומוכיח עוד פעם שיש לנו הרבה מה ללמוד מארגנטינאים חוץ מאשר על אסאדו ודרכי צליה ראויות.

ניתן לחשוב על האופן בו המוזיאון חותר תחת מושג החוב ותחת מושג המוזיאון. כיצד הוא שובר מושגים ומוסדות, בהוויתו הקונקרטית, ומבקש לזעזע בכך מוסדות גדולים יותר,

וניתן לחשוב על כך גם באופן מעניין.

הרעיון והאתגר שהוא מציב בפנינו, הוא טוב מידי בשביל לכתוב על התיאוריה שלו.

הרעיון שהגעתי אליו עד סוף הנסיעה, שהייתה נטול שלווה לחלוטין כפי שאתם מבינים, היה הקמת מוזיאון וירטואלי לתולדות העבודה בארץ.

המוזיאון יכלול אגפים בהם מידע ‘רציני’, תערוכות של תמונות עם הסברים על תחנות בהתארגנות העבודה בארץ ופירוקה. ספריה ועוד ככל העולה על הדעת.

חלקו השני יהיה של המוזיאון יהיה אגף הנוער. החלק הכולל הפעלות שונות, לגילאים שונים. כמו:  משחק ‘חפש את המטמון וירטואלי’ העובר דרך תחנות מרכזיות. מסלולי דילמות שונים בהם ילדים עוברים דרך מסלולים שונים בשאלות אלו. כדוגמא לדבר כזה ניתן לראות שתי הפעלות שכתבתי לפני כשנה וחצי, המשחזרות תחנות וצמתים בפעולתה של ויקי קנפו, והתארגנות של עובדי חיפה כימקלים דרום. ההפעלות היו מיועדות להעברה בחדר אבל בעיבוד נכון יכולות ליהיות מותאמות לרשת.

[את ההפעלות עצמן ניתן למצוא באתר תוכנית נבחר’ת www.nivhert.org.il.

יכול ליהיות שהנושא אינו הנושא המתאים, בכל זאת הוא נהגה תחת השפעת טלטולי הרכבת, אך הרעיון של הקמת מוזיאון המתמודד עם אחד מהנושאים העיקריים העומדים על סדר היום הציבורי, ומנסה להעביר מסר חינוכי לילדים ומבוגרים הוא נכון. לקחת נושא העומד בעין הסערה ולהזמין את כולם להתנסות חווייתית בשאלות הקונקרטיות והערכיות הקשורות בו, תלישתו ממדורי הכלכלה, והפיכתו לנושא חי עם תמונות ומשחקים, הוא מעשה חיוני.  דרך אלו מתחוורות הבעיות האמיתיות הקושרות בו מעבר לסיסמאות השוטפות את כל התקשורת והשיח הציבורי.

להתמודד עם רדידות הדברים, אם התחושה שאת הבריונים שצולמו מכים את עובדים חיפה כימקלים דרום כבר שכחו כולם, שלא לדבר על בריוני פלוגות הפועל ששברו את שביתת הימאים.

עם קטעי אודיו וידיאו ותמונות, ניתן להציב אלטרנטיבה להגמוניה המוחלטת של התקשורת הימנית. לאפשר באופן זמין, פרשיות ותחנות חשובות, בהתארגנות העבודה בארץ ובפירוקה.

 

וישאל השואל למה מוזיאון וירטואלי, הרי בבואנוס איירס מדובר על מבנה, אתר של ממש ולא אוסף קבצים דיגטלים.

נראה שעניין זה הוא לפי כוחנו ויכול להיבנות על עבודת מתנדבים רבה, אם בחלק של איסוף החומר, אם בחלק של עריכה ואם בעבודת התכנות.

מעבר לכך לפורמט זה יש יתרון, כשהוא נגיש לכל בכל מקום. אם זה מחנך שהוא אחד מאתנו או משותפינו הרי נתנו בידיו כלי זמין ונוח לקידום העניין המשותף. אם זה מחנך או מורה המבקש להעסיק את תלמידיו באופן שהוא ירגיש שהם עושים משהו בעל ערך לימודי הרי גם לו ניתן תשובה, וכן הלאה.

הבניה של פרוייקט כזה אינה עניין פשוט ואפילו מורכב מאוד, יתרון המדיה הדיגטלית היא האפשרות לבנות את המוזיאון באופן מודולרי כשכל חלק שמוכן עולה לאוויר מתוקן ומשופץ תוך כדי, ואינו צריך להמתין שכל הפרוייקט ייגמר.

למעשה חלק ממטרתו של המוזיאון הוא למנוע  את סיומו של הפרוייקט. לתרום לכך ששאלת העבודה בארץ תמשיך ליהיות פתוחה ומציקה.

This entry was posted in כלכלה ופוליטיקה, כללי, תרבות וחברה. Bookmark the permalink.