ולמה הדבר דומה

רבים מאתנו, שהצטרפו מחדש או פעם ראשונה, למפלגת העבודה סביב ההתמודדות של פרץ על ראשות המפלגה, וזכייתו בה, מרגישים עתה מרומים ומאוכזבים. ובכלל שואלים את עצמם, האם הם נמצאים במקום הנכון? כלומר האם העמדה הפוליטית המעורבת שנקטו הייתה נכונה? האם צעד שמציב אותם לפתע כחברים במפלגה העומדת לשבת עם פאשיסט כמו ליברמן באותה ממשלה, הוא צעד ראוי?

האכזבה, המבוכה, הכעס, שהלכו והצטברו בחודשים הקודמים, הפכו עתה עם השותפות עם ליברמן לניכור ברור.

ולמה הדבר דומה?

לקבוצת אוהדים ששנים ישבו ביציע, צעקו עודדו שרפו את המועדון, רצו לקבוע את השחקנים המאמן ואת התוצאה…. ואז החליטו לרדת למגרש, לשחק.

אלא ששם גילו שלא במקרה הכדור תמיד עף מעל השער, והסיבה שחוטפים גולים היא לא זהותה המקצועית של אימו של השוער

והמחשבה הראשונה העולה בליבם היא צריך להחליף משחק, קבוצה, או טוב מכל לחזור ליציע
אכן חמים ונוח שם, אלא שהמשמעות של הכניסה לפוליטיקה של מפלגה גדולה, הייתה הכרעה על נכונות למאבק בתוך השדה הפוליטי.

את הצמתים עליהם נערך המאבק לא אנו יכולים להכריע, כלומר לא אנחנו קובעים את מיקומנו בליגה, אבל מרגע שהחלטנו ללבוש מדי קבוצה ולהפוך עצמנו לשחקנים במשחק אין לנו אלא לשחק ולהיאבק בתנאים המוכתבים. כמובן שגם על שינוי תנאים אלו יש להיאבק.
השאלה הרלוונטית, לכן היא האם יש לנו בעלי ברית בתוך המפלגה או שאנחנו נטע זר.
התשובה לשאלה זו נותנת בסיס לכך שיש טעם להמשיך להתמודד מבפנים.

והרי מה קרה? פרץ איתו הלכנו בשנה האחרונה או עוד קודם לכן, הוכיח שהוא פוליטיקאי פרגמטי, ששיתף פעולה עם רמון, כדי להגיע לראשות ההסתדרות. ואכן גם במפלגה הוא הצליח לייצר לעצמו בסיס כוח שהעמיד אותו בראשה והצליח לשרוד את כל אלו המבקשים לחסלו מרגע שנכנס אליה.

עבורנו משמעות ההכרעה לשבת עם ליברמן באותה ממשלה היא הפסד, היא מסמנת שהמחנה שלנו במפלגה עדיין לא גדול לדיו כדי למנוע דברים מסוג זה, ולהכתיב קו אלטרנטיבי. המסקנה המתבקשת מכך היא המשך בניית הכוח, ובעיקר תרגום הכוח הנמצא בין החברים לכוח במוסדות המפלגה.

האכזבה, והפזילה למושב ביציע אותו נטשנו לטובת פעילות מזוהה ומחייבת בתוך מפלגה גדולה, מעידה גם על הבעייתיות בהכרעות ובהתנהלות של מנהיגות המפלגה, אבל לא פחות מזה, גם עלינו, ועל האינסטינקטים שלנו. זמן רב אנו ישובים ביציע, מחלקים ציונים לכל אלו המתרוצצים על הדשא. דומה ששכחנו, מהותה של פוליטיקה, את המקצבים והאופנים בהם היא מתנהלת בפועל. כשהציפיה שלנו שהנה עם כניסתנו לזירה המיוזעת, לפוליטיקה אחרת לשינוי דרמטי בעקבות בחירה כזו או אחרת, מתבדה, אנו ‘מתאכזבים’, ‘כועסים’, ועוד כהנה וכהנה מעשים שאינם ממין העניין.

ועניין זה עמד לפנינו תמיד ועומד כעת ביתר שאת. עיצוב כוח פוליטי מאורגן בתוך מפלגה גדולה כדי להגיע לעמדות השפעה במערכת הפוליטית. בשנה האחרונה עשינו התקדמות משמעותית. במפלגה השניה בגודלה בכנסת יש גוש משמעותי, המגדיר עצמו סוציאל דמוקרטי. מצב שלפני שנתיים היה יעד עליו לא העזנו לחלום. ההפסדים אותם אנחנו נוחלים עכשיו הם חלק מהמאבק אליו נכנסנו. וכאמור הם רק מצביעים ביתר חדות  על הדרך העומדת לפנינו.

וזאת למרות שהפסד אחד או יותר נותן חשק אדיר לחזור ליציע. אלא שנטיה זו מעידה במשהו גם על רצינותו של השחקן, ואולי על דמיון רב מידי לאותו אוהד אלמותי של הגשש.

This entry was posted in כללי, פוליטיקה. Bookmark the permalink.