סוף מעשה במחשבה תחילה?

עופר עיני, מזכ’ל ההסתדרות, יוצא בימים אלו למאבק צודק בדרישה מהממשלה לפרוס רשת ביטחון לחיסכון לטווח ארוך ובינוני. בעיה הרלוונטית במיוחד לציבור השכירים של המעמד הבינוני. שחסכונות אלו הם האפשרות הייחידה להבטיח חיים הוגנים גם לעת זקנה. השכבה הנמוכה פעמים רבות אין כלל חיסכן פנסיוני ועוד פחות קרנות השלמות וחסכונות אחרים. לעשירונים העליונים דרכים נוספות להבטיח את עצמם.

התביעה הצודקת הזו נתקלת גם בשאלה כיצד טכנית ניתן להבטיח ישירות את החסכונות האלו, הנעים דרך חברות ביטוח פרטיות שמטרתן רווח גדול ככל האפשר וכל תמיכה בהן מבטיחה למעשה גם אותן עצמן, ומעניקה בטחונות לבעלי הון ששלכאורה אין שום סיבה להגן עליהן.

ויכוח דומה התחולל בארה’ב, ולמעשה עדיין ממשיך שם בצורה של מאבק פרטני על אופן הסיוע הפדרלי למוסדות הפינאנסים והכלכליים השונים. בארה’ב התנאי שהציב צד אחד במשוואה, [שטיגליץ קרוגמן וסורוס תמכו בכך],  לכך היה סוגים שונים של הלאמה, של בנקים ומוסדות פינאנסים.

 

בישראל נראה שמהלך כזה הוא בעייתי מאוד מנקודת מבטו של האוצר, שמוכן לחלק בנקים במתנה העיקר להוציא אותם מחזקת המדינה.

 

כדי להבין את האיוולת בפניה אנו עומדים צריך לחזור כמה שנים אחורה למאבק על קרנות הפנסיה.

נתניהו בצעד חד צדדי ושנוי במחלוקת הלאים את קרנות הפנסיה ומכר אותן אותן  לחברות ביטוח שעכשיו אל ברור כיצד ניתן לגבות אותן בהיותן גופים פרטיים.

צעד נוסף אוילי לא פחות היה הפיכת הבסיס הפינאנסי של קרנות הפנסיה.

המצב הקודם שנוצר אחרי הרופרמה של אמצע שנות התשעים היה שהבסיס הפינאנסי של הקרנות היה 70% אג’ח מיועדות של המדינה, שכל קרן הייתה חייבת על פי חוק להחזיק. הקרנות שמחו לאילוץ חוקי זה מכיוון שבסיס ממשלתי זה סיפק להן יציבות פינאנסית במחיר זול מאוד יחסית לחלופות הקיימות בשוק. יציבות זו אפשרה לרוב הגדול של הקרנות להתמודד עם השינויים הדרמטים במשק בעשורים האחרונים, ולהשאר מאוזנות בניגוד לטענות השקריות של האוצר.

כך או כך, יציבות זו הבטיחה את יציבותן, בלי שהממשלה הייתה צריכה להעביר כסף לכיסו של אף אחד, ובלי תוכניות התערבות קריטיות אלא רק בשוליים בקרנות שהבעייתיות בהן נובעת מהשינויים במשק. [קרן עובדי הבניין וכו’].

נתניהו בצעד שהוצג כגאולה וצעד לקראת הנוארות האמריקאית, הפך את היוצרות. כעת 70% מהקרנות מושקעות בבורסה. הטענה הייתה שאנו צריכים לקחת דוגמא מהמשק האמריקאי, שם מושקעות כל הקרנות בבורסה, מה שמזרים לברוסה סכומים גדולים להשקעה.

טענה נוספת הייתה שההשקעות של קרנות אלו יעניק יציבות לבורסה.

טענות אלו להן התנגדו רבים מתבררות היום בכל מופרכותן. הן בדוגמא אותה ביקשנו לאמץ, והן במציאות שעוצבה כאן.

כיום צריך להציב את התביעה לחזור למינון הקודם, או לזה שקדם לו, בו קרנות הפנסיה מבוססות פינאנסית על אג’ח מיועדות של הממשלה, המבטיחה את יציבותן לאורך שנים אל מול טלטלות השוק.

יהיה תוצאות המאבק הנוכחי אשר יהיה, תביעה זו, ניתנת ליישום נשענת על ניסיון מוצלח קודם, וצריכה להיכנס למרכז הדיון הכלכלי בישראל.

This entry was posted in כלכלה ופוליטיקה, כללי. Bookmark the permalink.