הקבוצות השיתופיות והתנועה הקיבוצית

הקבוצות השיתופיות שקמו בעשורים האחרונים מהוות תגובה לבעיות מהותיות אליהן הגיעה התנועה הקיבוצית ותנועת העבודה הציונית בכללה. הניתוק שנגזר מהמשימה ההתישבותית התייצב מול הקיבוצים כחיץ שהפריד בינם לבין חלקים שלמים בחברה הישראלית. כך גם תנועת העבודה כולה נקלעה שלמשבר חמור שהמשבר הפוליטי היה רק חלק ממנו.

הצורך לבנות דפוסים חלוציים חדשים להחיות מודלים ישנים שנמחקו תחת הצרכים, האילוצים והאידיאולוגיות של שנות הקמת המדינה, היווה פתח למגוון נסיונות וכיוונים. שעצבו מחדש גם דפוסים פנימיים של ארגון החיים השיתופיים וגם של היחס בין הקבוצה השיתופית לבין החברה הישראלית אליה היא מכוונת.

בשנות השמונים ניתן לסמן שלוש התחלות משמעותיות. קיבוץ ראשית בירושלים [בית ישראל היום] שהיה הראשון, ומגוון בשדרות ותמוז בבית שמש אחריו. השוני בין הקיבוצים מתקיים בצד מכנה משותף רחב. המחויבות לחיים שיתופיים בתוך החברה העירונית תוך התמודדות על המשך המהלך הציוני סוציאליסטי, של תיקון החברה, קיימת בכל השלושה בצד השוני ביניהם.

במהלך שנות התשעים ובמיוחד בחצי השני שלהן מקימות תנועות הבוגרים של תנועות הנוער החלוציות, קבוצות שיתופיות חלקן עירוניות וחלקן עדיין שומר על המיקום הכפרי, אלא שכולן מופנות אל החברה הישראלית ואל הניסיון לקחת מחדש חלק בהתמודדות על עיצובה. רביד ואשבל שהוקמו על ידי הנוער העובד, מהוות מעין בסיסים של התנועה כולה, דגם דומה אמצו במחנות העולים עם הכניסה לנערן, והשומר הצעיר עם הכניסה לפלך. תנועת קבוצות הבחירה סימנה מודל אחר כשמקמה את מרכזה במגדל העמק ונצרת עילית עם רשת קבוצות הפועלות במשותף בסביבתן הקרובה והרחוקה.

למהלך החייאה זה של תנועות הנוער החלוציות ותנועת העבודה בכלל, שותפות גם התנועות בעולם הבונים דרור, שסימנו שינוי כיוון עם הקמת קבוצת יובל, ואחריהם הלכה גם השומר הצעיר בפתיחה מחדש של מסלול ההגשמה המקורי של תנועות אלו. הקמת קבוצות חלוציות שיתופיות בארץ ישראל.

מהלך זה בזכות העובדה שהוא תנועתי ושואב את כוחו מתנועת הנוער בהרחבה ופתיחת ערוצים חדשים היא עניין אימננטי למהלך, כך גם הוא מייצר נקודות כוח חדשות לקבוצות האלו, הנטוע ברישות הפנימי שלהן.

בצד הקבוצות של תנועות הבוגרים קמו בעשור האחרון גם קבוצות שונות שאינן חלק מתנועת בוגרים, שלכולן משותפת ההתכוונות ודרכי הפעולה בחברה הישראלית, ושאלת השיתוף הכלכלי בין החברים נשארת כשאלה פתוחה הזוכה לעיצוב מחדש בכל קבוצה.

במבט היום ניתן לראות שמה שנראה בשנות השמונים ניסיון לא בוגר בלי זכות קיום אמיתית, של צעירים שלא השלימו את תהליך התבגרותם ואת הבנת המציאות הפך לעובדה קיימת וחלק מהתנועה הקיבוצית ומהחברה הישראלית. ויותר מכך הוא זוכה יותר ויותר להכרה כאחד החלקים החיוניים והמבטיחים היום. כמו כן ניתן לומר שמגוון הניסיונות הציבו כמה דגמים שעדיין מתקיימים זה בצד זה ומפרים האחד את השני.

כך מנקודת כוח זו היכולה להצביע על מהלך שככל שנתפס תמוה בראשיתו זוכה עתה להצלחה ולהכרה, יש מקום לסמן את השאלות והאתגרים הניצבים בפני מהלך זה.

שאלת הקשר בין הקבוצות והתנועות השונות והקשר בינן לבין התנועה הקיבוצית, מכאן, והקשר למערכת הפוליטית ציבורית בכלל החברה הישראלית מכאן, היא קריטית. ולמעשה עומדת בפני כל השותפים למהלך זה. הבעיה מתחדדת מפני שבניגוד למציאות בה פעלו בעבר תנועות ומגמות חלוציות בישראל, עכשיו הפעולה נעשית בתוך מהלך של התפרקות והפרטת כל מערכות החברה. סביבה זו שבעבר אילצה תנועות לשתף פעולה מתוך צרכי הקיום שלהן, או רצונן למעורבות בפוליטיקה, עכשיו דוחפת את כל החברה הישראלית ואת הקבוצות השונות בתוכן לפירוד ופירוק.

הקשר עם התנועה הקיבוצית ובמיוחד עם הקיבוצים השיתופיים, הוא לכאורה טבעי אבל צריך להתמודד עם מציאות חיים שונה סדרי יום שונים, המקשים לעיתים על מימוש הקרבה הטריויאלית כביכול.

שאלה אחרת העומדת לפתחן של הקבוצות השונות היא אופן הקשר וערוצי ההשפעה על סביבתן הקרובה, מעורבותן במערכת החינוך הממלכתית על כל מורכבותה. מצד אחד זה נראה כערוץ השפעה מיידי חשוב וברור, ומצד שני לעיתים הוא נראה כבלתי אפשרי לחברים ולילדיהם. האפשרות של פיתוח מערכות חלופיות נופלת לאותה מלכודת הפרטה המאפיינת את כל מערכת החינוך בעשורים האחרונים.

אתגר נוסף הניצב בפני הקבוצות השונות הוא מציאת מקום מגורים שיאפשר חיים קהילתיים בלי הניתוק הכפרי שגוזרת ההליכה לפתרונות הכפריים כמו אלו שנמצאו. משאבים כלכליים מצומצמים יחד עם חוסר נכונות מוחלט בשלטון בישראל לחדש את מהלך הדיור הציבורי, מציבים את הקבוצות באוסף של פתרונות ארעיים. ואלו בעייתיים ככל שהן ממשיכות להשתית את פעילותן ואת מהותן על מגורים בסביבה העירונית בתוך המקומות בהן הן פועלות.

אתגר נוסף בהן מעורבות בדרכים שונות הקבוצות והתנועות השונות הוא מעורבות בפוליטיקה המפלגתית, כחלק ממהלך נגד לפירוק המערכות הפוליטיות והטמעת התובנה על החיוניות במעורבות פוליטית קונקרטית כחלק מהעבודה בכללה, לתוך סדר היום הקונקרטי של החברים והקבוצות. נושא מתנגש לעיתים עם המגמות החינוכיות ערכיות ארוכות הטווח המאפיינות קבוצות אלו, מגמות שאינן סובלות פוליטיקה.

שאלות אלו ונוספות עומדות בפני הקבוצות והתנועות, ככל שהן מהוות ומתייצבות לעיתים בפני קבוצות אלו כמכשולים ובעיות, הן גם צמתים והזדמנויות לבחינה מחודשת של הדרכים ונבחרו בעבר, וחיפוש שיתופי פעולה עתידיים. הבנה של נקודות אלו היא מפתח כדי להמשיך ולקחת חלק מהלך יצירתי זה.

This entry was posted in כללי, תנועה שיתופית. Bookmark the permalink.