ראש השנה תשס’ט

השנה החולפת תיזכר כשנה בה התחיל להתפוגג רעיון ‘השוק החופשי’ מהעולם והחריקות הצורמות שליוו את המנגנון שהסתתר תחת שם אורווליאני זה, זזו לקדמת הבמה. המשברים הפינאנסים הפסיקו להיות בעייתם של אינדונזים או רוסים שעסוקים במעבר מדיכוי תחת המשטר הסובייטי לדיכוי של מאפיונרים, ועברו לכותל המערבי של העולם הנאור- כפי הגדיר אותו מושג השוק החופשי- הוול סטריט.

מושג השוק החופשי, תחתיו נוהלה הכלכלה העולמית במאתיים השנים האחרונות, הסתיר למעשה תהליך בו הועברה השליטה במנגנונים חברתיים בסיסיים עבודה אדמה והון, מאליטה לאליטה, אלא שזו שהסתתרה תחת מושג ‘השוק החופשי’, הסירה במסגרת השליטה שלה את כל מנגנוני הויסות הכלכליים חברתיים שאפיינו את החברה האנושית לאורך ההיסטוריה.

השנה שחלפה בישראל ובעולם כולו, מתאפיינת בהתערבות המאסיבית של ממשלות בשוק ההון, עד כדי הפיכתן לשחקן המרכזי כמו בארה’ב במהלך חודש ספטמבר.

בישראל המהלך משובב נפש במיוחד, משום שקדמו להתערבות המאסיבית של הבנק המרכזי, הכרזות שצעד כזה מיותר ומזיק, והוא הדבר שאסור לעשות, אחרי כן נעשתה התערבות קטנה ואחרי כן השקיע בנק ישראל את עצמו בשוק ההון כדי לעצור את הדרדרות שער הדולר.

את המהלך הזה הוביל הנגיד שלכבודו בוטלה רצועת האלכסון באופן רשמי, [אחרי שכבר למעשה עוקרה מתוכן עוד קודם לכן]. רצועת האלכסון מנגנון שפותח בראשית שנות התשעים כדי לייצב את המסחר בשער המטבע ולספק הגנה של הממשלה מפני ספקולציות פינאנסיות. העיקרון המכונן היה שהממשלה דרך הבנק המרכזי ערבה ליציבות שער המטבע, ובעיקר לאופן השינוי בשער זה. ומצד שני היא אינה מתערבת במסחר השוטף, אלא רק קובעת לו גבולות גזרה, שחריגה מהם, מחייבים התערבות בקניה  או מכירה של מטבע על ידי הבנק המרכזי. שער המטבע יכול להשתנות, כמשתמע משם המנגנון, הוא אלכסוני, אלא שהשינוי לא נעשה בתנודות חדות עליהן ניתן לעשות רווח ספקולטיבי, אלא במתינות כנגזרת מיחסי הכוח בין המשקים והמטבעות השונים.

מנגנון זה משקף את המחויבות של המדינה להבטחת יציבות שער המטבע, והגנה עליו מפני מסחר ספקולטיבי. מרגע שבוסס הפך למטרה של אלו ששאפו לפרקו בדיוק בגלל סיבה זו. יציבות שער המטבע ובמיוחד ערבות מדינה ליציבות זו נגדה את האינטרסים שלהם. בשני מאבקים פוליטים באמצע שנות התשעים בין פרנקל וביבי למרידור, ובראשית שנות האלפיים בין שלום לקליין, פורק מנגנון זה מהכלים האפקטיבים שלו, וכאמור בראשית כהונתו של פרנקל הוכרז פירוקו באופן רשמי.

הרקע מאבקים אלו נח בהסכמי ברטון וודס מיסודו של קיינס, באמצע שנות הארבעים של המאה הקודמת, ופירוקם בין 1971 ל 1973.

המהלך המהוסס של המימסד הישראלי לווה בתביעה שעדין לא נשמעה כמוה במחוזותינו. תביעתם של עיני ברוש וישי למסות את סחר המטבע, המצטרפת לקמפיין בין לאומי רב שנים, הנקרא על שם הוגו, מס טוֹבין.

המעורבות המאוחרת מידי, והקטנה מידי, של בנק ישראל, תורצה בעקרונות כלכליים קדושים של ‘אי התערבות’ ו’שוק חופשי’. עקרונות אלו נזרקו ככלי אין חפץ בו על ידי הממסד הכלכלי האמריקאי, והבהירו את מופרכות האופן בו השתמשו בהם במחוזותינו, ובמיוחד עד כמה הם משמשים אידיאולוגיה כדי להצדיק מדיניות הנגזרת לא מעקרונות כאלו או אחרים אלא מאינטרסים.

לא נותר אלא לאחל לקובעי המדיניות הכלכלית, שילמדו מניסיונם ומניסיון עמיתיהם, שרק מנגנוני ויסות המבוססים על כוחו של הבנק המרכזי ושל המדינה יכולה לעמוד מול הכוחות הספקולטיבים, היכולים להפיל גם את הכלכלה החזקה והיהירה בעולם.

 

 

This entry was posted in כלכלה ופוליטיקה, כללי. Bookmark the permalink.