אחרי הבחירות

עוד כמה עשורים תשב היסטוריונית ותנסה להכריע השאלה האם הבחירות של 2006, היו נקודת מפנה בתהליכים בישראל, או לחילופין, ניסיון ההתנגדות האחרון בדרך להפיכת ישראל ממדינת רווחה מודרנית לשלוחה פונדמנטליסטית ועניה המאפשרת לשמר את מצב הסכסוך באזור.

מולנו לעומת זאת עומדת השאלה אלו כלים ודכים חדשות נפתחו בפנינו בחודשי האחרונים ועם תוצאות הבחירות. ובעיקר מה לעשות עם אלו.

התשובה לשאלה הקלאסית- מה לעשות? טמונה בליל הבחירות ברגעים של כניסת צמרת מפלגת העבודה לאולם המפלגה בשכונת התקווה. הם התקבלו בקריאות קצובות –’מדינת רווחה’, לברוורמן ייוחדה הקריאה ‘מס ירושה’, שליוותה את כניסתו.

כדי להבהיר את משמעותו של מהלך זה כדאי להשוות אותו לפעם הקודמת בו עמדו פעילי בחירות של המפלגה ומפלגות אחרות, וקריאת הניצחון שלהם לעבר ברק הייתה ‘רק לא ש’ס’.

ההבדל בין שתי הקריאות בין שני סדרי היום, מהותי ודובר עליו כבר רבות. החשוב כאן שקריאה זו נשמעה במטה המפלגה על ידי פעילים שעבדו ימים כלילות לקראת הבחירות, והצליחו לבסס מערכת בחירות מוצלחת למרות הגרעונות הכספיים העצומים שקיבל פרץ בירושה מקודמיו. למרות הסניפים המפורקים, הפירוק הכללי של המפלגה, אני התרשמתי שבמערכת בחירות זו ניתן היה לראות התגייסות שלא ראיתי בקודמות. התגייסות שעבדה דרך ויחד עם המנגנון המפלגתי, ולא תוך עקיפתו ופירורו כפי שהיה בבחירות ב- 99.

מהותי לא פחות כאמור, הוא תוכן הקריאה, והשאלה איך זה עוצב.

התשובה לשאלה זו פשוטה יחסית בהסתמך על עדותם של אלו שהיו שם. מסתבר שקבוצה לא גדולה של פעילים מתנועות הבוגרים שהיו במקום, הם שהכתיבו את הקריאות שסחפו את כולם. ניתן לומר שהמדובר רק בקריאת כיכרות, אך לדעתי קריאה כזו, בהזדמנות כזו, היא בעלת משמעות.  מעבר לדיון על משמעותה של קריאה זו ועל השפעתה חשוב לעמוד על העובדה שקובץ פעילים מאורגנים המכירים אחד את השני עם סדר יום ברור, ועם עמדה ברורה על הדיונים הפנים מפלגתיים, בחרו ועצבו את אוירת הכנס הזה.

מכאן אני גוזר את המשך פעילותנו. להשתמש בכל הקשרים והאשראי שצברנו במהלך מערכת הבחירות בתוך המפלגה, [ואשראי כזה נצבר], כדי להמשיך בהכתבה של סדר היום המפלגתי. המאבקים שקדמו לבחירתו של פרץ ולפציחת מערכת הבחירות רק הושעו. מפלגת העבודה לא הפכה במחי בחירתו של פרץ למפלגה סוציאליסטית, או סוציאל דמוקרטית. לכל היותר בחירה זו הכתיבה את הרטוריקה במערכת הבחירות הנוכחית. עתה צריכים להמשיך להתמודד על קו זה בתוך המפלגה, ומחוצה לה.

ההבדל הגדול בין המצב כעת לבין הנקודה בה עמדנו לפני כמה חודשים, אז כתבתי דברים דומים, נעוץ במהלך הכניסה שלנו למפלגה בתוך מערכת הבחירות, ובכן התקדמנו.

כדי להמחיש כיצד ממשיכים את הקריאה של ליל הבחירות אני מציע להקים ‘במת יסוד’ בבית המפלגה בשכונת התקווה. במה זו תהיה מקום בו נקיים כנסים בנושאים שעל סדר היום, בכנסים ישותפו קודם כל חברי כנסת ושרים של המפלגה, והנושאים יהיו אחוזים בסדר היום האקטואלי העומד לפני הפוליטיקאים של המפלגה.

עוד מטרה אחת קשורה בכנסים מסוג זה, שיתופם של ארגונים לא מפלגתיים שונים, הקשורים בנושא אותו אנו מניחים על סדר היום. כנסים אלו יאורגנו בתיאום עם הפוליטיקאים, ובקשר לנושאים אותם הם רוצים לקדם.

הצעה ראשונית זו שעדיין זקוקה למיקוד ושכלול, ממחישה את הכיוון דרכו אנו צריכים לעבוד. קשר ישיר לפוליטיקאים, ויצירת שיחה ישירה על קידום הצעות חוק ומאבקים סוציאליסטים, ומנגד שיתופם בדיונים על אופקים רחוקים יותר אליהם אנו רוצים להתקדם. כתמיד ככל שבמה זו תהיה משמעותית היא תמשוך פוליטיקאים וארגונים, וככל שאלו יבואו היא תהפוך למשמעותית. נראה שעכשיו אחרי כמה חודשים של פעילות בתוך המפלגה יש בידינו את הכלים והכוח להתחיל להפעיל מעגל זה.

ובכן מה לעשות- להפנים את העובדה, שתהליך הבחירות הוא רק עוד מהלך בתוך ההתמודדות אליה נכנסנו, עם תחילת ההתמודדות של פרץ על ראשות המפלגה. ששום דבר לא נגמר או הוכרע, אלא פשוט התקדמנו צעד, ועתה צריכים להמשיך.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 לסדר היום הזה והזמנתם להתחבר לפוליטיקה של סדר יום סוציאל דמוקרטי.

קיומם של כנסים כאלו, הזמנת נציגי המפלגה בכנסת להציג את סדר היום שלהם, הזמנת ארגונים חוץ פרלמנטרים להציג את הצעות החוק והיוזמות שלהם בפני חברי הכנסת, על במה ציבורית, מחייבת, לא רק במסדרונות הכנסת.

This entry was posted in כללי, פוליטיקה. Bookmark the permalink.