על רצח הילדים, האלימות הגואה ומה בין זה לפערים

סוף שבוע שעבר היה מלא במקרה הרצח הנורא של הילדים. חיכיתי הכותרות ישקעו קצת כדי לחשוב ולהגיב. מצד שני ידעתי שאני צריך להזדרז לפני שיגיע מקרה האלמיות המזעזע הבא.

כל ידיעה חדשה על התפרצות של אלימות עם כל ידיעה על עוד מעשה זוועה עולה אצלי החיפוש למתכון כלשהו שיוכל להתמודד עם שגרה אלימה זו. הפוליטיקאים המתלהמים כל אחד בתורו ובתוקף תפקידו לא רק שאינם רלוונטים אלא נראים נלעגים.

ונותרת השאלה האם זה בידנו ובאיזה אופן ניתן להשפיע על החברה, אם מישהו באמת היה רוצה.

לכאורה מוצבת בפנינו תמיד ברירה על ידי הכלכלנים בין צמיחה ועושר  המביאים איתם בסופו של דבר רווחה לכלל החברה, לבין מתן מענה למצוקות של השכבות החלשות, המהוות מעין משקולת על צוארה של החברה. אם רק היינו מסוגלים להתנתק מרגשות החמלה שלנו ולתת לכלכלה להתנהל במסלולה התקין לתת לאותם מסכנים להסתדר תוך דור החברה היינו חיים בחברה טובה יותר תוך מספר שנים.

ההבטחה הזו נשמעת מכל דיבור של פקיד משרד אוצר, בתחילת כל משפט שאומר פרופסור לקלקלה כזה או אחר. גם כשהוא טוען שאסור להתעלם מהפערים ומהמצוקות, משתמע שהיה טוב לעשות כך אם רק היינו יכולים. כי כך היינו מגיעים טוב יותר לאן שאנחנו רוצים.

אם רק היינו יכולים להתעלם לדור אחד מהמצוקות, כפי שהכלכלנים דורשים, כל אותן בעיות כולל האלימות היו נפתרות. היינו במקום אחר.

ספר חדש חדש שיצא לא מזמן, מבהיר שהנחה זו היא לכל הפחות חסרת בסיס ואולי אף שגויה לחלוטין. שם הספר הוא  The Spirit Level של פיקט ווילקינסון, שהחליטו לבדוק ארצות שונות על פי פרמטרים שונים המעידים על החברה. רמת פשיעה ואלימות, סמים, רמת בריאות, מצבם של ילדים, וגם אמון של אנשים אחד בשני ומעורבות בקהילה.

המדדים נבחרו כך שיוכלו להימדד באופן אובייקטיבי וניתן יהיה להשוות בין חברה לחברה.

בספר הם עוברים על מחקרים רבים, והתוצאה כה חד משמעית ומצביעה על גורם אחד שיכול להסביר את התוצאות השונות.

במדינות בהן הפערים היו נמוכים המצב היה טוב יותר באופן משמעותי ועקבי לעומת המדינות עם הפערים הגבוהים. אין השפעה לתרבויות השונות במדינות, אלא רק הפערים.

ארצות אליהן אנחנו לעיתים נושאים את עיננו, כמו ארה’ב, אנגליה, יש פי שלוש מקרי אלימות נגד קטינים תמותת תינוקות, ואחוז האנשים בבית סוהר גבוה פי שמונה. לעומת ארצות כמו שוודיה נורבגיה או יפן. דוגמאות אלו מבהירות שאין קשר לעושרה של המדינה. מדינות כמו פוטוגל איטליה או יוון המצטיינות בפערים גדולים מצטרפות לארה’ב ואנגליה ברשימה של הארצות בהן החיים אלימים ולא טובים.

בלי להיכנס לעומקו של המחקר, עליו ניתן לקרוא באתר של הספר, הוא מצביע באופן חד משמעי על כך שבארצות המתועשות אם אנחנו באמת רוצים להתמודד עם בעיות חברתיות כולל אלימות ופשיעה, אנחנו צריכים דבר ראשון להקטין את הפערים הכלכליים.

אפשר להתווכח על ההסברים לממצאים האלו. אבל כדאי שחוץ ממס השפתיים שמשלמים פוליטיקאים ואנשי ציבור לשאלת האלימות, יפנו את מבטם גם למקום ממנו ניתן להתחיל שינוי.

מקרה אלימות המזעזע הבא יגיע תוך שבוע שבועיים, ושוב תימלא התקשורת בכותרות דרמטיות, וטרמפיטסטים שונים ינסו לעשות הון פוליטי על חשבון הקורבנות.

אבל בין לבין ארוע אחד למשנהו ניתן לעצור להתבונן ולהבין שזו אינה גזירת גורל אלא בחירה שלנו כחברה לאן אנחנו רוצים ללכת, ואיזו סוג חברה אנחנו רוצים להיות.

והמקום להתחיל בו מסתבר הוא צמצום הפערים בחברה, כאחד הגורמים המשפיעים באופן היעיל ביותר על הדרך בה החברה שלנו מעוצבת.

זו אינה משאלת לב או קריאה פופוליסטית, אלא קודם כל מסקנה מתבקשת מסיכום של מחקרים רבים. עכשיו כך נראה חובת ההסבר וההוכחה, על אותם שתובעים השכם וערב  ‘לתת לשוק לעשות את שלו’, ומסתבר שבכך הם מדרדרים את כולנו לתהום חברתית, שגם אם לפעמים נראית כגזירת גורל, הרי מסתבר שהיא תוצאה של שורת החלטות אנושיות.

This entry was posted in כלכלה ופוליטיקה, כללי, תרבות וחברה. Bookmark the permalink.